עצמון פלסט בעמ ואח' נ' קמה ביי דיזיין בע"מ Kame by Design LTD ואח'

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת לקבוע כי בית משפט זה הינו "פורום לא נאות" לדון בתביעה, וכן לבטל מעיקרא את צו בית המשפט המתיר המצאת כתב התביעה מחוץ לתחום המדינה.

רקע

המדובר בתביעה שהוגשה כנגד חברה זרה, וכנגד מנהלה – תושב חוץ, אשר מקום מושבם בארה"ב. התובעת הגישה בקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום, המלווה בתצהיר, בגדרה טענה כי מתקיימות העילות האמורות בתקנה 500 (4), (5) ו- (7). ביום 15.08.11 התיר בית המשפט (כבוד השופט א' קפלן) המצאת כתב התביעה מחוץ לתחום המדינה באמצעות חברת שיגור עם אישור מסירה.

בתביעה שהגישה התובעת, עתרה לחייב את הנתבעת בסך 350,000 ₪ בגין חוב כספי שנותרה הנתבעת חייבת לתובעת, באשר לא שילמה את תמורת הסחורה אותה סיפקה לה התובעת, על אף שהסחורה סופקה על פי הזמנתה של הנתבעת ולשביעות רצונה. הנתבעת הגישה כתב הגנה, במסגרתו טענה כי הסחורה לא סופקה על פי הזמנתה, וכן טענה כי מדובר בסחורה שלא ניתן לשווקה בארה"ב בשל איכותה הירודה ואי התאמתה לתקן האמריקאי. הנתבעת טענה כבר בכתב הגנתה כי בית משפט זה אינו הפורום הראוי לדון בתביעה, וכי אינו מוסמך לדון בתביעה מבחינת הסמכות הבין-לאומית.

מנגד – הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד. לטענתה, משלוח הסחורה אל התובעת מהווה הפרת הסכם בין הצדדים, והינו מעשה מרמה. הנתבעת טוענת כי מוצרי הפלסטיק ששלחה התובעת, אינם תואמים את המוסכם בין הצדדים, מבחינת דרישות התקן האמריקאי, מבחינת הברקודים שעל גב האריזות, מבחינת איכות המוצרים (שאינם עמידים בהקפאה) ועוד. כן טוענת הנתבעת כי משלוח הסחורה בוצע עוד בטרם אישרה הנתבעת את ההזמנה, כאשר הנתבעת נאלצה לשאת בעלויות האחסנה והמכס. בנוסף, טוענת הנתבעת כי התובעת הפרה את ההסכם בין הצדדים שעה שהפרה את הסכם הבלעדיות, בהפיצה את מוצריה לחברות המתחרות בנתבעת.

התובעת טוענת בכתב התשובה כי הסחורה נבדקה על ידי נציגי הנתבעת בטרם ההזמנה, ואף נמכרה בפועל על ידי הנתבעת. עוד טוענת היא כי הנתבעת הזמינה מן התובעת מוצרים בסכום כולל של כ- 132,000 $ , בעוד היא שלימה לתובעת כ- 50,000 $. לטענת התובעת, העובדה שהנתבעת שילמה סכום נכבד זה, לטענתה, אך לאור הבטחה עתידית של התובעת לפיה הצדדים יתחשבנו, מתמיהה ואומרת דרשני. התובעת מכחישה הטענות בדבר איכות המוצרים שסיפקה ואי-עמידתם בתקן האמריקאי. כן מכחישה התובעת את חובה לשאת בעלות האחסנה ועלות המכס והביטוח.

טענות הצדדים :

במעמד הדיון ביום 13.03.12 , מבלי להגיש בקשה עצמאית, טענה הנתבעת כי בית המשפט אינו הפורום הנאות לדון בתביעה וכי בית המשפט אינו מוסמך לדון בתביעה.

הנתבעת טוענת כי אין בתצהיר שצורף לבקשה להיתר ההמצאה כדי להביא לקבלתה. עוד טוענת היא כי מירב הזיקות מובילות לכך שעל התביעה להתברר בארה"ב, שכן על הסחורה לעמוד בתקן האמריקאי, הסחורה מצוייה ברובה המכריע בארה"ב, עדי התביעה מתגוררים בארה"ב, וכן הדין החל הוא הדין האמריקאי. כן טוענת הנתבעת כי בית המשפט אינו הפורום הנאות לדון בתביעה, אלא בית המשפט שבמדינת פלורידה בארה"ב.

התובעת טוענת מנגד כי העסקה נכרתה בישראל, וכי הסחורה נמכרה מבלי להיות כפופה לתקן האמריקאי. עוד טוענת היא כי קיימות דוגמאות של הסחורה בישראל, וכי אין צורך להביא עדים מחו"ל.

הנתבעת הגיבה וטענה כי הטענות שטוענת התובעת הועלו לראשונה במעמד הדיון ולא אוזכרו בכתבי הטענות.

דיון והכרעה

ראשית, יוער כי מבחינת סדרי הדין, על המבקש לבטל את הצו המתיר את ההמצאה או לטעון בעניין חוסר סמכות בין-לאומית לעשות זאת לא יאוחר מן היום בו הוא טוען לראשונה לגופו של עניין, על פי תקנה 502(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), ובמידה ולא עשה כן בהזדמנות הראשונה, לא יישמע בטענה זו מאוחר יותר (ראו: ע"א 6796/97 ברג יעקב ובנו (רהיטים) בע"מ נ' Berg East Imports inc פד"י נד(1) 697, 705). בענייננו, נטענה טענה זו לראשונה בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת (סעיפים 16-17 לכתב ההגנה), וכאשר היא מגישה במקביל כתב תביעה שכנגד. במעמד הדיון בבקשה טען ב"כ הנתבעת כי כתב התביעה שכנגד הוגש, כדי לעמוד במסגרת הזמנים שקובעות התקנות, אולם מבלי לפגוע בטענותיו המקדמיות. יצויין כי לא הוגשה בקשה נפרדת בעניין שלפניי, וכן התובעת לא הגיבה על טענות הנתבעת בעניין זה במסגרת כתב תשובה לכתב התביעה שכנגד.

היתר המצאת כתבי בית הדין אל מחוץ לתחום המדינה, משמעו הטלת מרותו של בית המשפט על נתבע שאינו מצוי בתחומי המדינה, במקום שאין הנתבע כפוף לו, ועל כן הרחבת יריעת השיפוט תיעשה אך עם קבלת היתר מאת בית המשפט, המותנה בהתקיימות אחת העילות האמורות בתקנה 500 לתקנות (ראו: א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) 728) (להלן: גורן). אולם, גם אם המבקש מילא אחר התנאים המצטברים, לא קנויה לו זכות לקבלת היתר המצאה, והדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראו: רע"א 5150/02 דר' משה ויינברג, עו"ד נ' קרון ביילס, עו"ד פ"ד נח(2) 205). נוסף על העילות האמורות, על בית המשפט לבחון האם יש למבקש "עילה הראויה לטיעון", שהינה רף נמוך יותר מרמת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי. בחינה זו מטרתה לוודא כי אין המדובר בתובענת סרק (ראו: גורן, עמ' 731).

אם כן, עליי להכריע תחילה בעתירת הנתבעת לביטול צו ההמצאה לאור חוסר סמכותם של בתי המשפט בישראל לדון בתביעה. הנתבעים טענו כי נפלו פגמים בתצהיר שצורף לבקשה להיתר המצאה.

על פי תקנה 501(א) לתקנות:

"לבקשת רשות להמציא כתב בי-דין לנתבע מחוץ לתחום המדינה יצורף תצהיר המציין כי המצהיר מאמין שיש למבקש עילת תביעה טובה והמפרש באיזה מקום או באיזו ארץ נמצא, או ייתכן שנמצא, הנתבע, וכן נימוקי הבקשה".

השופט זוסמן המנוח ציין בספרו "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 226-227 כי "נימוקי הבקשה - פירושם שניים: המצהיר חייב לאשר בתצהיר את עיקר העובדות המהוות את עילת התביעה, כדי לשכנע את השופט, לכאורה, שיש לו עילת תביעה הראויה לעמוד לדיון... נוסף על כך חייב המצהיר לפרש בתצהיר את העובדות המביאות את ענינו בתוך אחת מתקנות המשנה של תקנה 500, שאם לא כן, אין בית המשפט מוסמך להתיר את המסירה". אולם בעניין אימות עובדות התביעה, הפסיקה הסתפקה בכך שהתצהיר רק יאזכר את האמור בכתב התביעה, להבדיל מהצהרה סתמית לפיה הוגשה תביעה ותו לא (ראו: עא 837/87 סרג'יו הוידה נ' דן הינדי פ''ד מד(4) 545).

בבוחני את התצהיר שצורף לבקשה, לעניין עילת התביעה - המצהיר מעיד כי העובדות ידועות לו מידיעה אישית, הוא מפנה לכתב התביעה ממנו עולה כי קיימות לתובעת עילות תביעה טובות, על פי הפסיקה - בכך סגי. באשר לעילות תקנה 500 - נכתב בתצהיר כי ע"פ ייעוץ משפטי התביעה ראויה להידון בישראל בהתאם לתקנה 500, ללא כל פירוט נוסף. מה שהחסיר התצהיר – לכאורה, גילה כתב הגנתה של הנתבעת, בו נטען כי אכן נחתם חוזה בין הצדדים בעת ביקור מנהל הנתבעת בישראל, כי התקבלה אצל הנתבעת סחורה מאת התובעת וכי הנתבעת לא שילמה את מלוא סכום החשבוניות בגין הסחורה שסופקה. טענות אלו משלימות את התמונה, ומתוכן ניתן לבחון האם מתקיימות בענייננו העילות האמורות בתקנה 500 לתקנות.